הכירו את אנשי הצוות בנגבה – ארלט, אם בית

ארלט גנח
אם בית ב”פראנק לוי”, עובדת בנגבה כ- 11 שנים.
ילידת צרפת, עלתה בשנת 1972 עם הוריה יחד עם 12 אחים ואחיות.
כיום נשואה + 2 ילדים מעל גיל 30. שניהם מהנדסים בתחום של תוכנה ומכונות.

איך הגעת לנגבה?
“בעבר עבדתי כאם בית בדירת קלט של נשים מוכות. לאחר מכן הגעתי לחברת ‘כיוונים’ כממלאת מקום. חיפשתי מקום עבודה יציב וחם, המלצות חמות על נגבה הגיעו לאוזני- וכשהתפנתה משרת אם בית הגעתי לראיון אצל חנה שקיבלה אותי כאם בית ב”לוי וילאר”, לאחר מכן עברתי ל“שילי” ובשנים האחרונות אני אם בית בבית “פרנק לוי.”

מהו יום טיפוסי במסגרת תפקידך כאם בית?
בכל יום אני מגיעה לפתוח את המועדונית. ראשית אני מסדרת, מארגנת ומקבלת את משלוח האוכל לאותו יום. אני מקבלת את הילדים בחיבוק חם עם בואם, מגישה להם את ארוחת הצהריים ויושבת לדבר איתם על היום שעברו. שואלת לשלומם, ומבלה איתם זמן איכות ותשומת לב. כשהמדריכות מגיעות אני מתפנה להכין ארוחת מנחה. בסיומה, אני מארגנת ומנקה את המטבח יחד עם התורנים.

אני יושבת עם הילדים להכין את שיעורי הבית שלהם,  ובהמשך היום ניגשת איתם לפעילות חינוכית של המדריכות. בימי חמישי לאחר פעילות הרכזת אנחנו עורכים קבלת שבת ואופים יחד עם הילדים חלות קטנות. בין לבין אני אוהבת להעביר לילדים את הפעילויות שלי.”


מה אתה הכי אוהב בעבודה בנגבה?
“את הילדים! הם נותנים לנו את כל האנרגיות. זמן האיכות שאני מבלה איתם, הפעילויות איתם- זו הסיבה שאני מגיעה לנגבה. כשאתה עובד ונותן מעצמך במקום כזה חייב לאהוב נתינה וילדים, זו המהות שלנו. בית “פרנק לוי” הוא לא מועדונית- הוא בית.

מה חשוב לך בעבודה?
הכי חשוב מבחינתי זה שאם הבית והרכזת ילכו תמיד יד ביד. זה תורם להרמוניה בצוות, ובייחוד בשנים האחרונות אני מרגישה שאנחנו לגמרי הולכים בדרך הנכונה. בין הצוות אצלנו פחות קיימת הגדרה של תפקידים- כולנו מגדילים ראש וישר ממלאים מקום בכל מה שצריך או חסר.

חשוב לי לומר כי יחס ההנהלה מאוד חם ותומך. אליאב מספק את כל התמיכה האפשרית, וכשהמנכ”ל נותן לך הרגשה טובה ומדגיש כמה שאת חשובה במערכת- זה שווה הכל. הוא נכס לנו ולדור החדש של נגבה, בעל רגישות מאוד גבוהה כלפינו.

בגלל שאני כאן בנגבה שנים רבות, יש לי קשר חזק עם כל הצוות- כל אחד ואחת יש בו את היחודיות והחמימות שלו.”


ילד/ה הזכורים לך במיוחד?
“בקבוצה שלי ישנו ילד שהגיע אלינו מאוד מופנם. הוא בד”כ היה מתבודד ולא מדבר הרבה. בהדרגתיות ראיתי את ההתפתחות שלו וכמה שהוא נפתח בפנינו ובפני חבריו. אני פשוט מתמוגגת בכל פעם מחדש! אפילו כשהוא מתחצף! עבורי זה רגע של אור, כיוון שהוא מעז לדבר איתנו.”
מקרה נונסף שזכור לי הוא שהיתה בקבוצה ילדה שאמה היתה חולה. המודעות העצמית של הילדה היתה מאוד נמוכה. לאחר הרבה עבודה ותשומת של שלי ושל הצוות אני מאושרת ד שאותה ילדה היום כבר בקבוצת הנוער שלנו! המתנה הכי גדולה עבורי היא שהיא מחבקת אותי בכל פעם שהיא רואה אותי כאן ואומרת לי שהיא לעולם לא תשכח אותי ומדגישה כמה שאני חסרה לה.אני מרגישה שכאן עברתי תהליך עם הילדה.

העמותה נותנת המון לילדים בכל נקודה ונקודה במהלך היום, וזה לא ברור מאליו!”

מהם התחביבים שלך מעבר לשעות העבודה?
“אני אוהבת להיפגש עם חברות, להתאמן, לטייל בטבע, לעשות שופינג, אני אשת חברה! אני לא יכולה לשבת במקום, חייבת תמיד להיות בעשייה. גם כשאצא לפנסיה אמשיך להגיע להתנדב בנגבה, זה המקום שלי.”

משפט לסיכום?
“כיף לי! כיף לי שבכל יום אני מגיעה עם חיוך והולכת חזרה הביתה עם חיוך. אני והצוות משלימות אחת את השניה כמו פאזל והעשיה עם הילדים יחד מבורכת.”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.